אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים

נכתב על ידי קרן שמר, מצוות PLUS

לפני כמה ימים חזרתי מיוון. הפעם זו לא היתה נסיעת עבודה וגם לא נסיעה משפחתית (אולי כן, קצת תלוי איך מגדירים משפחה...), אלא נסיעה לטורניר כדורשת באתונה. הכדורשת היתה תענוג, ואפילו זכינו במקום הראשון (אין עליכן, קבוצת בבלי-שחף!), אבל האמת היא שזה היה רק חלק קטן מהסיפור. הסיפור האמיתי הוא על עשר נשים, חברות מזה כעשור, שהחליטו לפרגן לעצמן זמן איכות. אחרי שנה מאתגרת במיוחד, הן יצאו לחופשה משותפת כדי להטעין מצברים (ופחממות) ולחוות משהו קצת אחר.  אז איך מסכמים שבוע כזה במילים?

אני יכולה לכתוב פוסט שלם על הלבבות שהתחברו עוד קצת (על אף שאנחנו מכירות כבר כל-כך הרבה זמן), על הזרימה ההרמונית (10 נשים במשך 6 ימים ...כמה שזה לא טריוויאלי), על מליון רגעי פתיחות, אותנטיות וצחוק שזרמו ללא הפסק (עם ובלי האלכוהול שזרם גם הוא ללא הפסק...), על ריקודים בכל הזדמנות שהווליום טיפה הוגבר (במסיבה, במרפסת, בחדר, בשוק דגים, ברחבת הטברנה...), על הקניות המשובחות (ועל חווית יד 2 מוצלחת במיוחד), על האורות ואווירת חג המולד הססגונית של התקופה, על השיחות אל תוך הלילה ועוד ועוד... אבל בא לי דווקא לסכם את השבוע ולגעת בשתי נקודות מפתח שליוו אותי (ואותנו) ועדיין מהדהדות בי בעוצמה גבוהה: סרנדיפיטי והכרת תודה.

סרנדיפיטי: הפלא שבמקריות

סרנדיפיטי, למי שלא מכיר.ה, היא הגילוי המקרי של דברים טובים שלא בהכרח חיפשנו. זה לא מזל וגם לא צירוף מקרים, אלא משהו עמוק יותר, אולי אפילו קוסמי. היא דורשת מאיתנו להיות בנוכחות, סקרנות ופתיחות, לזרום ולתת לדברים לקרות.

כך, למשל, בעקבות פוסט מקרי שמצאתי בקבוצת פייסבוק (אליה הצטרפתי רק בדרך משדה התעופה למלון), מצאנו את עצמנו כמה שעות אחרי הנחיתה מפזזות בבר מקומי באתונה, בו מתקלטת בחורה ישראלית, לצלילים מוכרים ומגוונים (גם קורין היתה שם...). בין דרינק למשחק שש-בש, לריקוד, פגשנו בחור ישראלי שחי בעיר כבר כמה שנים. ותוך כדי שיחה ישראלית ידידותית וסקרנית, הוא הציע לקחת אותנו לסיור לילי בעיר, מה שהפך לערב קסום שכלל משחקי חברה על גג עם נוף עוצר נשימה לאקרופוליס, מסעדת סושי מקומית וגלידריה ייחודית.

אבל זה לא נגמר שם. למחרת, אותו בחור חיבר אותנו לאישה ישראלית שמנהלת קהילה באתונה. היא הציעה לנו (ללא תשלום) סיור גרפיטי ששילב היסטוריה, פוליטיקה ותרבות מקומית. זה היה נדיב, מרתק ומעורר השראה.

ללא ספק הסרנדיפיטי והתוצאה של הפתיחות והנכונות שלנו לזרום עם מה שהעולם מציע, ייצרו לנו רגעים מרגשים, מכוננים, שבהם נחשפנו, טעמנו וחווינו אתונה שלא היינו מגלות אם היינו נשארות בתוכניות המקוריות שלנו.

הכרת תודה: לראות את הטוב בזמן אמת

החופשה הזאת היתה תזכורת מתמדת לכוח של הכרת תודה. היכולת לעצור ולהביט על כל מה שטוב, להעריך את הרגעים הקטנים והגדולים, ולהרגיש את החיבור המיוחד בינינו. בתוך שלל החוויות והשגרה, היו לא מעט רגעים שבהם עצרנו, התבוננו זו בזו, וחייכנו על כמה מזל יש לנו להיות כאן יחד. אז בא לי לנצל את הבמה הזו ואת השורות האחרונות כדי להכיר תודה לעצמי ולסביבה על כל הטוב הזה של השבוע האחרון.

אז קודם כל תודה לסיגל, סוכנת הנסיעות הבלתי מעורערת שלנו (שבזמנה הפנוי היא בכלל הייטקיסטית), שלא מוותרת לנו על הגיבושים (גם כשאנחנו לפעמים טיפה כבדות) ומנצחת עלינו ביד רמה; מזמינה לנו טיסות, מלונות, הסעות, והפתעות, והכל בקלילות שאין כמוהה. מחכות לשמוע ובעיקר להגיע ליעד הבא שלנו (שמועות אומרות מלדיבים, מונטנגרו, אבל אנחנו פתוחות, סקרניות ולא בררניות... 😊).

תודה לונסה פרץ על טורניר כדורשת מושקע ומתוקתק. על החשיבה על כל הפרטים הקטנים והגדולים, הפינוקים, ההפתעות, הצילומים והחברותה הנעימה. 

תודה ליוסי, החבר הישראלי שפגשנו במקרה (או שלא) שללא ספק שדרג לנו את החוויה בסיורים הספונטניים שעשה או ארגן לנו, בהמלצות על הרוף טופים הטובים ביותר בעיר,  והמסעדות השוות באמת ואפילו בא לעודד באחד מימי המשחקים שלנו.

תודה לבני ובנות הזוג שלנו, לסבים, לסבתות ולכל מי שתמך במהלך הזה מרחוק ותפעל את השגרה שבמציאות שלנו לא תמיד פשוטה כל כך (כולל 2 אזעקות באמצע הלילה הודות לחברה מתימן...).

תודה לעצמי על שאני סקרנית ופתוחה לעולם ומזמנת הזדמנויות נפלאות (סרנדיפיטי, כבר אמרתי...)  וגם על שאני יודעת לפרגן לעצמי מידי פעם ולקחת פסק זמן מהשגרה, העבודה והשוטף.

ותודה אחרונה ואולי הכי חשובה, תודה לכן ועליכן חברות בבלי-שחף (+אילנה), נשים יפות ויקרות שלי, על שאתן חלק מהחיים שלי, כבר לגמרי משפחה (מבחירה). על כ"כ הרבה רגעים של יחד בהם  הצלחנו לשחק (על המגרש ומחוצה לו), לנשום, לחוות, להיות, להתנתק, להתחבר, להפתח ולמלא קצת מצברים. כמה שזה חשוב. אז... סיגל, מתי ולאן אנחנו נוסעות בפעם הבאה?