אתם מקשיבים?

נכתב על ידי קרן שמר, מצוות PLUS

בשישי האחרון אני וצוות PLUS בילינו ביחד בכנס הקשבה, לרגל יום ההקשבה הישראלי. לא ממש ידעתי למה לצפות, ועוד באותו הבוקר אפילו הייתי קצת סקפטית אם ככה אני רוצה לפתוח את הסופ"ש שלי...

בחרתי לשתף בבלוג שלנו קצת ממה שחוויתי ושמעתי בכנס, כי נראה לי שהקשבה היא כלי, מיומנות ואיכות שכל כך חסרה וכל כך חשובה לכולנו - כהורים, כבני ובנות זוג, כמנהלים, כעובדים, כאזרחים בישראל, ובכלל כא.נשים. ומי יתן שמעגל ההקשבה יגדל, ולו בקצת, בעקבות השיתוף שלי.

אז כך מצאתי את עצמי בהיכל הבימה, בין 900 א.נשים שבחרו להקדיש את יום שישי שלהם לנושא הכל כך חשוב הזה, ונדיר במחוזותינו - ויחד יצאנו למסע הקשבה - מסע שפתח אופקים וחיבר לבבות, מסע של סיפורים, של עשיה ובעיקר של א.נשים מעוררי השראה, שהקשיבו להם, או שהם בחרו להקשיב לאחר ומתוך כך הגיע ריפוי, צמחה לה עמותה, הוקם לו מיזם ובעיקר העולם הפך למקום קצת יותר טוב.

את יום ההקשבה הישראלי הגתה ויזמה בחורה רגישה ומלאת מוטיבציה וחזון בשם שרי ג'קסון קלין, שפתחה את הכנס עם הסיפור האישי שלה על איך היא גילתה את עולם ההקשבה ואיך הפכה אותה לשליחות חייה. הסיפור שלה וגם של רבים אחריה, לא השאיר עין יבשה באולם.

כבר מהדקות הראשונות, בהן שרה עדי אברהמי את השיר "זה מתחיל בצעד״ בליווי צמד רקדנים שאחד מהם הוא כבד שמיעה, הבנתי שאני במקום הנכון.

אז מה היא בכלל הקשבה? לפי פרופ' אבי קלוגר, הקשבה היא התמסרות להיות עם האחר; התמסרות תודעתית, הווייתית ומעשית, כזו שדורשת לצאת מעבר לעצמנו. הקשבה מעשית מחייבת אותנו לשתוק ולפנות מקום. שתיקה, ויתור על האגו והתמסרות הם התנאי להקשבה ומעמיקים את חווית ההקשבה.

במהלך הבוקר שיתף אותנו עומרי גפן – יועץ ומגשר בכמה

סוגים של הקשבה ובכך שהרבה פעמים אנחנו עסוקים בהרבה דברים שנדמים לנו שאנחנו מקשיבים אבל בפועל אנחנו לא ממש... להלן סוגי ההקשבה שהוא ציין:

הקשבה תגובתית - מה שמנהל אותי בהקשבה זה הבלוטה שאחראית על ההישרדות. בהקשבה מסוג זה למעשה אני לא מקשיבה אלא מחכה להגיד את שיש על ליבי

הקשבה שיפוטית - הקשבה מתוך התפיסות שלי. אני יודעת (חושבת שאני יודעת) מה נכון ומחכה לתת את משנתי לאחר

הקשבה עובדתית – הקשבה שמגיעה מהראש. אני עסוקה בעובדות ובחיפושן וברובה אני נמצאת בהוויה של doing במטרה להגיע לעשייה ולפתרון

הקשבה אמפטית הקשבה שמגיעה מלב פתוח בה אני מתאמצת להבין את הצד השני. על פניו זו נחשב לרמה הכי גבוהה של הקשבה אולם המציאותמ מראה שזה לא בהכרח נכון.

הקשבה נוכחת - ריקון עצמי – זוהי הקשבה, שמזמינה אותנו להתבונן במציאות כמו שהיא ולא בפרשנויות או בעובדות. בהקשבה מסוג זה אני לא מתרכזת במה שלפני או אחרי השיחה. אני מקשיבה בצורה הכי נקיה שאפשר. לא מתוך דרמה. לא מתוך מאמץ שירגישו שאני מקשיבה. בתכלס, אני לא רלוונטית להקשבה. רק מי שמדבר רלוונטי. והקשבה שכזו מאפשרת ומייצרת אינטימיות מסוג אחר. כזו שאני באמת יכולה לראות את האחר - Intimacy - in to me you see

בחרתי לשתף כמה מהדוברים והמיזמים ששמעתי במהלך הבוקר, שנשארו איתו ועדיין מהדהדים לי עדיין בראש. במהלך הבוקר שמעתי על עמותת מעגלי ההקשבה שהקימה רונית רינת מלכת היופי לשעבר, את סיפורו מעורר ההשראה של ירון כפכפי מחזאי מלחין וסופר שסיפר את סיפור יציאתו מהארון ועל איך שחברתו לשעבר הצליחה לראות ולשמוע אותו גם כשעוד לא היו לו מילים.

בהמשך עלה רוני אברג׳יל מייסד הספריה האנושית בקופנהגן, פרוייקט שנועד לעודד שיח חברתי פתוח ואחר. בספרייה האנושית אין ספרים, יש רק אנשים על המדפים, כאשר ״הקורא״ הוא המקשיב וה״ספר״ הוא אדם המספר את סיפורו. הומו, אלכוהוליסטית, סכיזופרן או דרת רחוב: הספרייה האנושית בקופנהגן מציעה לאנשים לקחת "ספר" כלומר לקחת אדם שנפגע מדעות קדומות - לחצי שעה של שיחה אישית, שבה אפשר לשאול אותו הכל, בלי עכבות או בלי להיות פוליטיקלי קורקט. זוהי ספרייה על שיחות אמיצות המזמינה לדבר על הכל, בייחוד על כל אותם הדברים שאנחנו לא טובים בהם. מייזם הספרייה אומנם התחיל בדנמרק אבל התרחב לעולם וכיום הוא פעיל בהרבה מדינות כולל ישראל ובעקבות הקורונה אף התווספה לו שלוחה דיגיטלית. ממש שווה להכיר.

כך שמענו גם את סיפורו ושליחותו של עומר בן דויד מייסד ״איכפת לי ממך״ שמסייע לאנשים עם מוגבלויות להגשים את חלומם. כך לקח עומר עיוור לריצת מרתון באירופה, נערה עם תסמונת דאון לכבוש את האלפים. והעמיד בחור עם שיתוק מוחין שהיה מרותק לכסא גלגלים על הרגלים.

שירי קינסברג לוי מייסדת עמותת ״ים של חברים״ עוררה בנו השראה והעלתה את מפלס הדמעות באולם עם עשייתה המבורכת בעקבות סיפורה האישי (בה הקשיבה לביתה) וסיפורם של אלפי ילדים העוברים חרמות.

יוסף חדאד ערבי ישראלי שבחר לשרת כמפקד בגולני, פעיל חברתי והסברה, מנכ״ל ביחד ערבים זה לזה הזמין אותנו בכריזמה, הומור ואומץ לשותפות ערבית ישראלית אחרת (שאראקי).

ניב בלוש יזם חברתי צעיר וכריזמתי, הפיל את הלסת של כל המשתתפים כששיתף את הקהל בגלגולו של המיזם המדהים שהקים "גם לעניים מגיע מקום בעירנו" אשר במהלכו רתם את ראש עיריית ירושלים לפתח פרויקט ליווי והקמת לוקרים להומלסים בעיר.

ניר עמיר סיפר את סיפורו כחייל במלחמת לבנון השניה הנמצא במלכוד מוסרי חברתי והיה עליו לקחת החלטה מושכלת ומוסרית אנושית, כאשר מצידו האחד מפקדו שנהרג ומצדו השני אישה לבנונית המחזיקה תינוק…

מיקי חייט שהבריז כנער מלימודי התורה בחדר כדי להצטרף לאימוני קפוארה, לא שיער שיום אחד הוא ישתמש באימוני ספורט כדי לעזור לנערי שוליים חרדים וכך הוא הקים את חדר הכושר הראשון בבני–ברק, והיה הראשון שהביא קפוארה לחרדים והקים בית לבני נוער וילדים הנמצאים על ״הקצה״

לקראת סיום עלה הצמד, שדי חרוט על דגלו הקשבה, צופית גרנט ושולי ראנד שפצחו בדיאלוג (לפרקים מונולוג של צופית) מלא בכנות, הומור ופתיחות על החיים המשותפים על הבנת האחר והמוטיבציה להקשיב זה לזו.

את אקורד הסיום ("יש לי אהבה והיא תנצח") נתן ארכדי דוכין שפרט על הקלידים ועל מיתרי הלב, גרם לנו להקשיב למילים ולמנגינה והצליח לסגור את ארבע השעות המופלאות האלו, שבילינו בהיכל הבימה, בצורה נוגעת, הומוריסטית ואופטימית.

וכך לאט לאט באותו הבוקר הרגשתי איך נפתח לי עוד קצת הלב, איך המילים, הסיפורים והאנשים חדרו אלי פנימה ואני כל כך שמחה על שפיניתי זמן ביום שישי ומודה על כך שבבוקר אחד הצלחתי בו בזמן להתחבר, להתפרק, לצחוק, לבכות, להתרגש, ללמוד, לחוות ומקווה ובטוחה שגם להקשיב קצת יותר. מזמינה גם אתכם להקשבה.