נכתב על-ידי דר' יובל צור
לפני שבוע חזרתי מטיול בבהוטן, הממלכה הקסומה החבויה ברכס ההימלאיה בין הודו לטיבט. אחת הסיבות העיקריות שבגללן רציתי לבקר שם מתמצית בשלוש אותיות מסתוריות – G.N.H. – שמשמעותן: "אושר לאומי גולמי" (Gross National Happiness). ידעתי שבהוטן חרתה על דגלה את ה-GNH כיעד מרכזי, ושהיא נחשבת ל"ארץ האושר". רציתי לראות – האמנם?
איך הכל התחיל?
על הולדתו של ה-GNH שמעתי סיפור מרתק מנמרוד שיינמן, מדריך הטיול שלנו, הישראלי הכי מקושר בבהוטן שזימן לנו היכרות עם הנופים והתרבות הבהוטנית - וגם מפגשים מרתקים. לפני כחמישים שנה, בסביבות 1972, ביקר מלך בהוטן הצעיר בהודו. לצדו עמד מייקל רוטלנד, ג'נטלמן בריטי ששימש כמורה שלו בנעוריו. כתב כלכלי בריטי ראיין את המלך ושאל על מצבה הכלכלי הרעוע של בהוטן. המלך, שהוכתר רק כמה שנים קודם בגיל 18 לאחר מות אביו הפתאומי, השיב בספונטניות: "אנחנו בבהוטן לא מתעניינים ב-GNP, לנו אכפת מה-GNH – Gross National Happiness".
בטיול שלנו זכינו לפגוש את מייקל רוטלנד עצמו, שהפך עם הזמן לחבר של נמרוד. היום הוא אזרח בהוטן וקונסול כבוד של בריטניה במדינה. על שפת נהר בבהוטן הוא סיפר שהמלך הצעיר וחסר הניסיון סיפר לו שחש מותקף מהשאלה. כשהתחיל לענות שלא חשוב לו ה-GNP, הוא הרגיש צורך להוסיף גם מה כן חשוב. המילה הראשונה שעלתה לו הייתה המילה הבהוטנית המסורתית לאושר.
יותר מסתם "אושר"
מה שהתחיל כמעין "פליטת פה" של מלך צעיר, הפך עם השנים לאבן יסוד במדיניות של בהוטן. אבל מה זה בעצם אומר? בשפה הבהוטנית "דזונגקה" המילה שתורגמה ל"אושר" (dekidk) היא הרבה יותר מורכבת. היא מכילה שלושה מרכיבים: אושר, הרמוניה ושביעות רצון – להיות מרוצה ממה שיש לך. כפי שאמר לי מייקל רוטלנד כשדיברנו על GNH: "אתה מתכוון ל-Gross National Harmony".
המילה של "אושר" בשפת הדזונגקה, מבטאת תפיסת עולם עמוקה המושרשת בתרבות הבהוטנית מזה מאות שנים. כבר במאה ה-18, ז'ב-דרונג רינפוצ'ה, מייסד האומה הבהוטנית, קבע: "אם ממשלה לא יכולה ליצור אושר עבור העם, אין כל משמעות לקיום הממשלה". זה מתבטא גם בדברי ראש הממשלה הראשון של בהוטן ב-2008: "האושר שלנו שונה ממצב הרוח החולף של 'להרגיש טוב'. אנחנו יודעים שאושר אמיתי לא יכול להתקיים כשאחרים סובלים, והוא מגיע רק משירות למען אחרים, חיים בהרמוניה עם הטבע, והכרה בחוכמה הפנימית שלנו."
הרצון לתמוך ולעזור מוטמע כחלק מרכזי בתרבות הבודהיסטית בבהוטן. זה בודהיזם מזרם הווג'ריאנה, שבו הדאגה לאחר, החמלה והרצון לעזור הם נדבך משמעותי בדרך לשחרור. בתרבות הזו, האושר האישי קשור באופן הדוק לאושרם של אחרים ולהרמוניה עם הסביבה.
איך זה נראה בשטח?
האם הבוהטנים מאושרים? ששאלתי חבר הפרלמנט מקומי, הוא השיב: "עדיין לא, אנחנו עובדים בשביל זה". בסקר האושר של בהוטן בשנת 2010 רק כ- 40% נמצאו מאושרים, ובשנת 2019 בפעם האחרונה שנמדדה בהוטן בדו"ח האושר הבינלאומי של האו"ם, היא היתה ממוקמת במקום ה 95 (מתוך 156 מדינות) עם ציון אושר ממוצע של 5.01 (בסולם 1-10). זה ממש לא גבוה.
מהחוויה שלי, הבהוטנים לא שרים ורוקדים ברחובות. הם ביישנים ומופנמים, ומתנהגים בצניעות. גם ביחסי מסחר – לא ידרשו כסף בתוקפנות, ינהלו משא ומתן בעדינות. הם נותנים שירות לא בשביל טיפ, אלא מתוך רצון אמיתי לעזור. השאלה הראשונה שכל בהוטני שאל אותי הייתה: "איך בהוטן בעיניך? טוב לך כאן?" – וזה בא מדאגה כנה, לא מאגו.
לא שמעתי מריבה קולנית אחת בכל הטיול, גם כשהיו תורים ארוכים בפסטיבלים. החיים בהרמוניה – עם הקהילה, עם המסורת, עם הסביבה – הם מה שיוצר את האושר הבהוטני. במובן הזה, אולי בהוטן היא באמת ארץ האושר.
האתגר שבפתח
אבל יש אתגרים בדרך. איך ישמרו על ההרמוניה המסורתית אל מול הפיתוח הכלכלי, החשיפה למערב והטכנולוגיה המודרנית? זה האתגר של ה-GNH, וימים יגידו.
בינתיים, אולי כולנו יכולים ללמוד מהגישה הבהוטנית – שאושר אמיתי הוא לא רק תחושה אישית, אלא מצב של הרמוניה עם הקהילה, המסורת והסביבה שלנו.
Comentarios