האם גם אתם מכבים את האנשים סביבכם בלי כוונה?

האם יכול להיות שאתם מנהלים טובים, מלאים בכוונות טובות, אך מכבים את האנשים שלכם בלי כוונה ובלי ידיעה?

בספרה Multipliers מתארת הכותבת ליז וייסמן (Liz Weissman) שני דפוסי ניהול:

ה'מכפילים' (Multipliers)- אותם מנהלים שרואים, מעוררים, שואלים ומשחררים את יכולותיהם של אחרים, וה'מצמצמים' (Diminishers) - אותם מנהלים, שמרגישים שתפקידים הניהולי הוא בעיקר לדעת, לכוון ולספר. מכפילים מפתחים כישרונות, ואילו מצמצמים פשוט משתמשים בהם או מנצלים אותם לקידום הקריירה שלהם.

החלק המעניין, לטעמי, הוא ההתייחסות של ליז וייסמן לאותם אנשים שבאמצע – המפחיתים בשוגג - אותם מנהלים, שעושים נזק גדול ללא ידיעה וללא כוונה. אני מציע לכולנו לשאול האם וכיצד אנו כהורים, כמנהלים או כקולגות, באים עם הכוונות הכי טובות, אך מכבים ומשתיקים אנשים חכמים, מסוגלים, שאנו מעריכים ומוקירים בסביבה שלנו.

ליז מתארת מספר דרכים בהם אנו עושים זאת:

1. איש הרעיונות – מכירים את אותם מנהלים שמתפוצצים מרעיונות? הם יצאו לריצה, היו בכנס, שמעו הרצאת TED וישר משפריצים רעיונות לכל כיוון. יום ראשון הוא היון הכי מסוכן בשבוע, כי היה להם את הסופ"ש לחשוב על עוד רעיונות. דרך אגב, הם לא בהכרח חושבים שהרעיונות שלהם הם טובים יותר מהרעיונות של אנשים אחרים, אלא שהם חושבים שהרעיונות שלהם יתנו לאחרים השראה ויציתו יצירתיות באחרים. ומה קורה לאותם אנשים שעובדים בסביבה של איש הרעיונות? הם כבים. או שהם מבלים את הזמן שלהם ברדיפה אחר רעיונות טובים: להקים אתר, לפתח מוצר חדש, לעשות סקר לקוחות, אך מסיימים באותה נקודת פתיחה, או שהעובדים/קולגות/ילדים לומדים שאם הם צריכים רעיון חדש, לאן הם פונים? למזרקה של איש הרעיונות, שמשפריצה כל שעה, במקום לחשוב על רעיונות בעצמם.

2. המנהל שתמיד במצב ON - מכירים את אותו מנהל שתמיד נוכח, תמיד מעורב, תמיד יש לו מה להגיד, תמיד יש לו מה לתרום? מה קורה בסביבה שלהם? אין מקום לאף אחד אחר, הם לוקחים את כל החמצן בחדר. ומה עוד קורה כאשר יש מישהו לידינו שהוא כל הזמן במצב ON? אנו שמים אותו במצב 'השתק' והוא הופך להיות רעש לבן.

3. המושיע – המושיע הוא אותו מנהל אכפתי, שלא אוהב לראות אנשים לידו סובלים, נאבקים, עושים טעויות או נכשלים. ומה הם עושים – הם עולים על סוס לבן ובאים להושיע, או בצורה יותר עדינה, באים לתת עזרה. ומה קורה כאשר במנהל עוזר מידי, מהר מידי ולעיתים תכופות מידי? הסביבה נהיית תלותית ולא מאמינה בעצמה.

4. קובעי הקצב (pacesetter) – לימדו אותנו, כי מנהל צריך להוביל מתוך דוגמה אישית. קובעי הקצב שועטים קדימה ומציבים את הסטנדרט לאיכות/חדשנות/שירות/למידה מתוך אמונה, כי האחרים יראו מה הם עושים ויצטרפו. הבעיה - שזה לא עובד ככה. מה קורה שמנהל נמצא הרחק מלפנים? האם האחרים מגבירים את הקצב? לרוב הם נוטים דווקא להפחית את הקצב. במקום להדביק את הקצב של הסופר סטאר הצוות הופך לצופים.

5. השולף המהיר – מכירים את המנהל שהוא תמיד 'על זה'. רואה מטרה וישר יורה? זה המנהל שמנקה את תיבת המייל שלו כל 22 דקות ומטפל בהכל, כולל מיילים שהוא מכותב בהם לידיעה בלבד. הכוונה שלהם היא טובה. הם רוצים שכולם יזוזו מהר כמותם. אבל מה קורה לאחרים? הם לומדים להשאיר לו לטפל זה. הרי לפני שהם יקומו מהכיסא או יפתחו את המחשב, הוא כבר בטח יענה על זה, אז הם פושט לא קמים, או לוחצים מחק.

6. האופטימיסט – מכירים את האדם החיובי תמיד והמעודד, שהולך עם שלט קבוע - yes we can. ומה הבעיה? הרי זה מה שמלמדים אותו, (בטח בקורסי ניהול חיובי של PLUS 😊), שמנהלים צריכים להיות חיוביים, כי זה תורם לכל מדד ארגוני, לא? מה קורה שהמנהיג הוא זה שתמיד רואה את חצי הכוס המלאה? איזה תפקיד זה משאיר לאחרים? לאנשים נמאס שמישהו כל הזמן חיובי לידם, שצועק 'אנו יכולים' או 'בואו לא נישבר'. מה שהצוות צריך מהמנהל, זה לא שהוא יוותר על האופטימיות שלו, אלא שגם יאפשר מקום להכיר בקושי שלהם, במאבק ובתהליך הלמידה.

אלו היו 6 דוגמאות למקרים בהם אנו כמנהיגים, כמאמנים, כהורים, כקולגות באים עם הכוונות הכי טובות אך מכבים אנשים מוכשרים אחרים על הדרך. שאלו את עצמכם מה הדפוס שלכם, עם מי מהם אתם מזדהים וכיצד אפשר לפעול אחרת?

ואם אתם מרגישים, כי הגיע הזמן לעדכן את סט מיומנויות הניהול שלכם, לזהות היכן אתם מכבים את האנשים שלכם בלי כוונה. אם גם אתם מחפשים ללמוד כלים יישומים, חדשניים ורלוונטים כיצד להניע אנשים ולייצר תרבות ארגוניית חיובית, כזאת שמאפשרת לאנשים להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמם ולהשיג תוצואת ארגוניות משופרות– הצטרפו אלינו למחזור השני של האקדמיה לאושר ארגוני. 6 מפגשים במודל היברידי, שבהם נלמד אותכם כיצד מטפחים ארגונים מאושרים. למידע ולרישום למחזור השני של האקדמיה לאושר ארגוני