להיות זברה בעולם של חדי קרן

אנחנו נמצאים בעיצומה של טרנספורמציה ארגונית - עולם העבדה נדרש להמציא את עצמו מחדש. כמו נחש המשיל את עורו, ארגונים מבינים היום (כך לפחות אני מקווה), כי השינויים בעולם העבודה דורשים לשחוט פרות קדושות, להטיל ספק במודלים הישנים, להקשיב לשינויים המתרחשים ולשנות מהייסוד מודלים עסקיים, מבנים ארגונים, תקפידים, תמריצים, טכנולוגיות ותרבות ארגונית כדי ליצור התאמה אבולוציונית לתקופה המרתקת בה אנו נמצאים.

אחד המושגים החדשים בהם נתקלתי השבוע (תודה לחברי היקר הלל) – הוא מושג הזברה.

מארה זפדה וקייט "סאסי" ששון מחברת Zebras Unite מציעות אלטרנטיבה אנושית לחברות חדי קרן - חברות זברה - כלכלה שעובדת עבור אנשים. המערכות הארגוניות הישנות היו בנויות על מודלים כלכלים שמשרתים את השורה החתונה, מודל הזברה מציע לשנות (ובעיקר להרחיב) את כללי המשחק של המודל העסקי. מודל שעובד עבור האנשים ולא עבור בעלי המניות.

המודלים הנהוגים היום מעודדים תוצרים מאוד ספציפיים – גודל, הכנסה, כמות לקוחות או משתמשים, ומקדשת אותם בכל מחיר. מודלים אלו גוזרים את המבנים הארגוניים, התמריצים ואת התרבות הארגונית.

מודלים קפיטליסטים אלו, מהמאה הקודמת, דורשים עדכון – ודימוי הזברה (בשונה מחדי קרן) היא דרך יפה להציג את התפיסה החדשה הנדרשת כיום. מודל ששם דגש על יצירת ערך משותפת, על הדדיות, על איכות (מעבר לכמות) ועל מתן מענה לכל מחזיקי העניין: לקוחות, ספקים, קהילה וסביבה ולא רק בעלי המניות או המשקיעים.

מודל חדי הקרן

המודלים הכלכליים הנוכחיים שמים בראש סדר העדיפות את רווחי בעלי המניות על פני טובת הציבור.

אחד המקורות המרכזיים למודל זה קשור למבנה התמריצים מסוג "הון סיכון" – חברות טכנולוגיות רבות מבקשות מימון הון פרטי. מימון זה הוא בסיכון גבוה עבור המשקיעים, ומוענק לחברות בשלבים מוקדמים עם פוטנציאל צמיחה גבוה. ההון מוענק לסטארט-אפים עם מעט מאוד, או ללא בטחונות, כאשר בסופו של דבר מעל 90% מהן נכשלות. בשל כך, משקיעי הון סיכון מצפים מהחברות בהן הם משקיעים למקסם תשואה, שכן הם מסתמכים על 10% המוצלחים כדי לפצות על ההפסד הכספי של 90% האחרים.

מאז תחילת שנות ה-90, הון סיכון התפתח כמודל מימון לחברות טכנולוגיה, ומאפשר להן לספוג הפסדים מסיביים לתקופות ממושכות, בתקווה שבסופו של דבר יגדלו לחדי קרן טכנולוגיים. ("חד קרן טכנולוגי" הוא המונח לסטארט-אפ בבעלות פרטית בשווי של למעלה ממיליארד דולר). יתרה מכך, מרכזיות בעלי המניות - הרעיון שתאגידים קיימים אך ורק כדי למקסם את ערך בעלי המניות - הייתה ברירת המחדל של אידיאולוגיה עסקית במשך עשרות שנים וטבועה עמוק בתור התפיסה הקפיטליסטית מזה 100 שנים.

בשל סביבת הסיכון הגבוהה, ומודל התגמול של הון סיכון ודגש על ראשוניות בעלי המניות, רוב חברות הטכנולוגיה אינן יכולות "להרשות לעצמן" לבנות חברות אנושית, כיוון, שאם החברה תסכן את הצמיחה והתשואות המקסימליות - ואת סבבי מימון עתידיים, היא שהיא תתקשה לשרוד. המשמעות היא שגם אם מוצר או שירות עסקי שואפים להועיל לחברה, מבנה המימון יוצר לחץ עצום לעשות בחירות שאינן לטובת החברה, אלא לטובת מיקסום השורה התחתונה. וכך אנו עדים למודל ששם את הרווח ואת ההחזר על ההשקעה כמטרה המרכזית הרבה לפני הוגנות, אנושיות, אתיקה, אושר, דאגה לעובדים, לסביבה, עשיית טוב וכד.

מודל חדי הקרן השתלט על תעשיות נוספות, גם אלו שאינן חברות טכנולוגיות בעלות סיכון ובמובן מסוים הפך למודל הקנוני לניהול עסקים. בעידן בו אנו פועלים חסרים לנו מודלים אלטרנטיביים שמתגמלים התנהגות אחרת וכן נכנס מודל הזברה.

מודל הזברה

בעוד חדי קרן בנויים על מודל עסקי שמשיא ערך לבעלי המניות בכל מחיר, המודלים העסקיים של הזברות דבקים בעקרונות של הדדיות, רכוש משותף וערך מירבי לכלל מחזיקי עניין (עובדים, לקוחות, ספקים, קהילה, סביבה ובעלי מניות).

מארה זפדה וקייט "סאסי" ששון מסבירות שהמפתח למעבר מחד קרן לדגם זברה הוא בשינוי מוקדי הכוח - מי בעלי השליטה בחברות. כדי לשנות את מבני הכוח, מארה וקייט ממליצות לשנות גם את מי שמתמרץ (מי בעלי העניין, מי את מספק ערך ולמי) וגם את אופן התגמול (הרחבת מושג הערך למעבר לכסף ולהון).

מה שיפה במודל הזברה הוא שלא חייבים להמציא את הגלגל מחדש, במובן מסויים צריך לחזור אחורה בזמן ולאמץ מודלים עתיקים ורחבים יותר של כלכלה שיתופית, על בסיסן חיו קהילות בעבר. גם תפיסות ניאו קפיטליסטיטת כגון - קפיטליזם קשוב - מציגות מודל חדש, עשיר, הולסיטי ואנושי יותר לניהול עסקים, המבוסס על 4 יסודות:

1. יעוד נעלה, שמשרת תכלית רחבה יותר ממושג הרווח. 2. ראיית טובתם של כלל מחזיקי העניין, ולא רק את האינטרסים בעלי המניות. 3. מבנים ארגונים שיוויונים ושיתופיים יותר ותרבות ארגונית המבוססת על אמון, שותפות, שקיפות ואוטנומיה ו-4. מנהיגות קשובה - אנו זקוקים לאותם מנהיגים ומנהיגות קשובים ואמיצים שמוכנים להחליף את הפרדיגמות הישנות וליצור ולעצב חברות עם מודלים אלטרנטיביים, ומבנים כוח חדשים.

התרשים שלהלן מראה כיצד זברות שונות מחדי קרן ב"למה", "איך", "מי" ו"מה" שלהן:

ריבוי מודלים במקום מודל שליט אחד

אין לי ספק שהעולם המשתנה מספק הזדמנויות חדשות לזברות בעולם של חד-קרן. כבר היום יש חברות שפועלות כך, לגוגמה:

• Stat.coop – חממה טכנולוגית לחברות שרוצים לבנות עסקים במודל עבודה שיתופי

• איגוד נהגי מוניות אשר נמצא בבעלות חבריו ועובד בשיתוף פעולה על עריית ניו-יורק בהסעות של אנשים לטיפולים רפואיים - Drivers.coop

• חברות המספקות הלוואות לאנשים ללא קרדיט ודירוג בנקאי. בעוד הדירוג הבנקאי הרווח נותן העדפה לפלח מאוד מצומצם באוכלוסייה ומדיר אחרים, המודלים החדשים מציעים אשראי על בסיס ממדים כגון מוערבות בהקהילה, תכונות אישיות, או תיעדוף תעשיות שמייצרות מוצרים ששומרים על הסביבה.

לפי מודל הזברה - ריבוי חברות בקנה מידה קטן יכולות לפתור את הבעיות הגדולות של העולם שלנו בצורה הולמת יותר מאשר אותם ארגונים ענק. שיעורים מלהקות של זברות אמיתיות בטבע יכולים לשמש לנו השראה. על מנת להגן על עצמן מפני אריות, זברות מתאגדות בקהל הנקרא "סנוור". על ידי ריבוי פסים של שחור ולבן הן מייצרות אסטרטגיה שמבלבלת את הטורף ושומרות עליהן. באופן דומה, יצירת מענה לאתגרי העתיד כנראה לא תבוא מישות ענקית אחת, אלא מהרבה פתרונות בקנה מידה קטן יותר, שיש בהם ביטוי למגוון רחב יותר של קולות ואינטרסים.

חברות רבות בשוק פועלות לפי מודל החד קרן. חסרים לנו מודלים שמתגמלים התנהגויות אחרות. אין לי ספק שמודל חדי הקרן אינו בר קיימא לאורך זמן, הוא הורג אותנו כחברה, ואת כדור הארץ שלנו. נדרש פה מודל חדש. בתקוםה של שינוי עמוק יש לנו הזדמנות וצורך לבנות ביחד את העולם שאנו רוצים לחיות בו ולעבור ממודל חשיבה שמקדש מהר, זריז, יעיל, גדול ובודד למודל חשיבה שיתופי, הוגן, מכיל, עמוק ומותאם לתקופה. בואו נהיה גם אנחנו זברות בעולם של חדי קרן.